פסק-דין בתיק ת"א 4951-06

מבוא

1.      התובע, יליד 4 בינואר 1973, תבע את הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה שאירעה ביום 4 באוקטובר 2004.

2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה, ובשאלת הנזקים שנגרמו לתובע, כאחד.
3. תמצית טענתו של התובע הינה שהנתבעת לא דאגה לאמצעי בטיחות מתאימים, לציוד תקין, ולהדרכה נאותה, ועל כן היא אחראית לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה.
4. תמצית טענת הנתבעת הינה כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע בלבד, שכן התובע הינו בעל מקצוע בתחומו, עבר את כל ההכשרות הנחוצות לתפקידו כמדריך לגלישה, וכי התאונה אירעה בשל כך שהתובע עצמו לא נקט באמצעי הבטיחות הבסיסיים.

האחריות

גרסת התובע

5. בכתב התביעה ציין התובע שבמועד התאונה עבד כמדריך סנפלינג ואומגה במסגרת הנתבעת, במקביל ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון. על פי הנטען, ביום האירוע, התקין התובע מתקן אומגה שגובהו למעלה מ- 5 מטר, באזור צוק שילת ביער דן, סמוך למגדל תצפית אש של קק"ל.
6. תפקידו של התובע, כפי שתואר בכתב התביעה, היה לקבל את קבוצת הגולשים ברום מגדל האומגה, ולשגרם ממנו למטה, באמצעות אומגת חבלים שנפרסו לאורך עשרות מטרים.
7. בכתב התביעה הוסבר מבנה האומגה ותואר שבכל אחד מקצות החבלים הוצבה גלגלת, הנוסעת על שני חבלי הגלישה, כך שבשעה שהגלגלת האחת מצויה סמוך לראש המתקן, מצויה השניה בתחתית מסלול הגלישה, ובשעה שהגלגלת הראשונה מחליקה מטה, עולה הגלגלת התחתונה למעלה. הוסבר בכתב התביעה שבשל מבנה זה, היה באפשרות של אדם אחד בלבד לגלוש בכל פעם ממגדל האומגה.
8. בכתב התביעה תואר שלאחר שהגולש הקשור לרתמה היה משולח מטה על ידי התובע, היה התובע אוחז בחבל החוזר של הגלגלת העולה לעבר מגדל האומגה ובולם בכך את מהירות תנועת החבל והגלגלת הגולשת מטה.
9. אשר לנסיבות התאונה, פורט בכתב התביעה שלאחר שיגור אחד הגולשים, בשעה שהתובע ניסה לתפוס את חבל הגלגלת העולה כלפי מגדל האומגה, תפס בטעות את החבל היורד למטה אשר נע עם הגולש ששוגר על ידו, וכתוצאה מכך נמשך אל מחוץ למגדל, נפל ארצה מגובה רב, ונחבל.
10. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע שנסיבות התאונה אינן זכורות לו.
11. לטענת התובע, נסיבות התאונה הוסברו לו באופן תיאורטי על ידי המומחה מטעמו,  ד"ר אלעזר איל-ביקלס. לפי ההסברים שקיבל, נראה שהתאונה אירעה כאשר התובע שילח גולש ובמקום לאחוז בחבל הבולם העולה לעבר מגדל האומגה, כדי לבקר את הגלישה, אחז בטעות בחבל הקשור לגולש היורד כלפי מטה, ובשל כך נמשך החוצה ממגדל האומגה.
12. התובע תיאר כי למיטב זכרונו, עובר לנפילתו הוא היה מאובטח ברתמה הקשורה לזקף פיגום המגדל, באמצעות רצועה שהייתה מחוברת לרתמה שחוברה על ידי טבעת מאובטחת על ידי תבריג.
13. על פי הסברו של התובע, לא היו עדים לתאונה, משום שעל מגדל השילוח לא עלה ביום התאונה מדריך נוסף. אל ראש המגדל עלה בכל פעם גולש אחד, והתאונה עצמה אירעה לאחר שילוח של גולש, בשלב שהגולש היה לקראת סוף מסלול הגלישה, כך שלא היה באפשרותו של הגולש להיות עד לשרשרת האירועים שהובילה לתאונה.
14. התובע פירט כי ביום התאונה שרר מזג אויר חם, העבודה הייתה עמוסה מאוד, והוא נאלץ לעבוד שעות רבות ללא מנוחה מספקת, והופעל עליו לחץ רב להספיק ולהדריך קבוצה גדולה במיוחד. התאונה התרחשה לטענתו לאחר מספר שעות של עבודה מאומצת ומבלי שניתנה לו הפסקה.
15. אשר להדרכה שקיבל, פירט התובע בתצהיר עדות ראשית כי החל בעבודתו אצל הנתבעת בשנת 1996, מבלי שעבר הכשרה מקצועית כלשהי. על פי תיאורו של התובע, לא ניתנה לו במשך השנים הדרכה בנושא בטיחות, והנתבעת נתנה לו יד חופשית להתנהל כרצונו, ללא כל פיקוח או הדרכה.
16. יחד עם זאת פירט התובע שהוא עבר מסלול הכשרה להדרכת סנפלינג ואומגה בשנת 1997 במסגרת קורס מדריכי סנפלינג מטעם מכון וינגייט. בחודש ספטמבר 2001 עבר במכון וינגייט גם קורס מדריכי אומגה.